פסק-דין בתיק ב"ל 58193-01-13

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 23/10/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 60% לפי פריט ליקוי א-7(ב)(1) מותאם לרשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות ("ההחלטה").

2.         עניינו של המערער הוחזר לוועדה בתוקף פסק דין, מיום 7/6/12 (בל 37245-12-11), אשר ניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הונחתה הוועדה לזמן את המערער, לאפשר לו לטעון טענותיו ולהסביר מדוע יושם בעניינו פריט ליקוי א-7(ב)(1). הוועדה התבקשה להסביר ולנמק קביעתה בסעיף ו.4 לפרוטוקול, שם נקבע כי סעיף ליקוי א-7(ג)(2) אינו תואם את מצבו הקליני של המערער, בעוד שלפי ממצאי הבדיקה קיימת "הפרעה בתחושת מצב קשה משמאל", ובתיאור ההליכה צוין שקיים קושי בהליכה ללא תמיכה.

3.         טענת הערעור היא שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. נטען כי הוועדה לא הסבירה כיצד פריט הליקוי שיישמה בעניינו של המערער מתיישב עם ממצאי בדיקתה הנוירולוגית.

4.         לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ועל כן לא נפל בהחלטתה פגם משפטי.

5.         כזכור, עניין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. משכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להנחיות פסק הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.         לאחר שעיינתי בערעור, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני הצדדים בדיון, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

לטענת המערער, ממצאי בדיקתו הקלינית של המערער מצדיקים יישומו של פריט ליקוי א-7(ג)(2), שעניינו "שיתוק ספסטי בדרגה קשה בשרירי גפה תחתונה אחת, שעה שהליכה אפשרית רק בעזרת תמיכה או עזרה של אדם נוסף". עיון בהחלטת הוועדה מעלה, כי הוועדה הסבירה מדוע לדעתה פריט זה אינו תואם את מצבו של המערער.

ראשית, הוועדה הסבירה כי הקביעה בדבר "הפרעה בתחושת מצב משמאל" מתייחסת להפרעה בתחושת מצב ולא לחולשה. הוועדה הוסיפה, כי המערער סובל משיתוק שוק אחת, ללא שיתוק של שוק אחרת או כל שרירי הרגליים, ולכן אינו נכלל ברשימת הליקויים בהסכם הניידות. עם זאת, לדעת הוועדה, בשל האטקסיה הסנסורית יש ליישם בעניינו של המערער סעיף מותאם, לפי פריט א-7(ב)(1) בשיעור 60%, "מאחר שההפרעה האטקסית בהליכה היא בינונית". אמנם, הוועדה ציינה כי המערער נכנס לחדר על רגליו, נשען על קב קנדי אחד, עם צניחה מלאה של כף רגל שמאל. הוועדה הוסיפה וציינה שהמערער מתקשה לעמוד במקום אחד כביטוי לאטקסיה סנסורית. אולם, לדעת הוועדה, השימוש בקב לתמיכה תקף רק במקרה של שיתוק ספסטי בדרגה קשה, שזה אינו המקרה של המערער, ולכן אין מקום ליישם בעניינו את פריט ליקוי א-7(ג)(2).

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות, שהסתמכו על בדיקתו הקלינית של המערער והחומר שעמד לעיון הוועדה. מקובלת עלי טענת המשיב, כי הוועדה הסבירה היטב מדוע מצאה ליישם פריט ליקוי מותאם בעניינו של המערער, ומדוע סברה שאין מקום ליישם את פריט ליקוי א-7(ג)(2) בעניינו של המערער, כאשר אין שיתוק של כל שרירי הגפה, ולא קיים שיתוק ספסטי בדרגה קשה בשרירי הגפה התחתונה.

8.         המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין. החלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

9.         על כן, הערעור נדחה בזאת.

10.       אין צו להוצאות.

11.       לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, (24 אפריל 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: